Otzar Midrashim, Midrashim on King Solomon

מעשה בשלמה המלך ע״ה אשר היה שט בכל יום לרקיע לשמוע סודות מפי עזא ועזאל ולא היה לו פחד ואימה, וכל צבא מעלה היו כורעים ומשתחוים לפני הקב״ה והיו משבחים אותו שהעמיד מלך כזה בישראל, והיו ממלאים לו כל רצונו, שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך וגו׳, והיה מולך על העליונים והתחתונים וגזר והביאו אבנים וצרכי בנין לבית המקדש, וכשבקש השמיר היה מביאו אשמדאי מלכא דשידי בשלשלאות של ברזל וטבעת שחקוק עליו שם המפורש והיה תפוס אצלו ימים רבים אפילו אחר בנין ביהמ״ק, וכשגרמה החטא בקש ממנו שיתיר אותו והוא יגלה לו סוד אחד שהוא ענין גדול ונורא, והתירו ושאל ממנו שיתן לו טבעתו שהיה חקוק בו שם המפורש והוא האמינו כי היתה סבה מאת ה׳ לשלם לו כפעלו על שעבר שלשה לאוין שילך ג׳ שנים בגלות, וכשלקח הטבעת השליכו לים ובא דג אחד ובלע אותו, אז השליכו ארבע מאות פרסאות בארץ העמים וגרשו מעל מלכותו ואבד כל תפארתו, כי השליכו למרחוק והיה שואל על הפתחים ואמר אני שלמה הייתי מלך בירושלם, והיו משחקים מדיבורו והיו אומרים מלך כזה ישאל על הפתחים, ועמד בזה הצער שלש שנים על שעבר שלש מצות התורה: על לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, ונכשל בכולן, ובסוף הזמן הזה של שלש שנים רצה הקב״ה לרחם עליו למען דוד עבדיו ולמען הצדקת נעמה בת מלך עמון שיתחבר אליה ויביאנה עמו לארץ ישראל ויצא ממנו משיח בן דוד, הביא הקב״ה לארץ עמון ובא לעיר המלוכה אשר שמה משכמם והיה עומד ברחוב העיר משכמם ומלצר המלך שר הטבחים שעושה ומבשל מאכל המלך בא לקחת מה שצריך לעשות למלאכתו ומצא את שלמה עומד שם ולקח אותו באנגריא שהוליך מה שלקח, והוליכוהו לבית התבשיל וראה מה שהוא עושה, ואמר שלמה שיעמוד עמו וישרתהו ואינו רוצה אלא המאכל בלבד, ונתרצה לו וישב עמו וישרתהו ויעזרהו. אחר איזה ימים אמר לו שיבשל למלך מאכלים כמנהגו כמו שהוא היה אומן גדול באלו המאכלים, ונתרצה לו המלצר, והוא (שלמה) עשה ובשל מעדני המלך וכשאכל המלך אותם המטעמים שהביאם המלצר וטעם אותם התבשילין, שאל המלך למלצר מי בשל אלו המאכלים שעד עתה לא הבאת לי כהם, וסיפר לו כל המאורע שאותו האדם בשלם, וצוה לעבדיו שיקראו אותו, ובא לפני המלך, ושאל לו אם רוצה אתה להיות לי מלצר ואמר הן, ושלח את המלצר מלפניו ושם אותו במקומו לבשל לו כל מאכליו. ויהי אחר הדברים האלה, ראתה אותו בת מלך עמון, ושמה נעמה, ואמרה לאמה שרצונה לקחת את האיש הזה המלצר לבעל, ואמה גערה בה ואמר לה יש במלכות אביך שרים רבים ונכבדים שתקח אחד מהם הטוב בעיניך, ואמרה אינני רוצה אלא זה המלצר, והפצירה בה הרבה ולא הועיל שאמרה על כל פנים אין רצוני באיש אחר אלא בזה, עד שהוכרחה אמה לגלות הענין לבעלה המלך שרצון בתו הוא ליקח את המלצר לאיש, וכששמע זה הדבר חרה לו עד מאד ורצה להרוג את שניהם, אבל לא היה רצונו של הקב״ה ונעשה להם נס שנכמרו רחמי המלך עליהם ולא רצה לשפוך דם נקי וקרא לאחד מעבדיו וצודו שיוליך אותם למדבר שמם ושם ימותו מאליהם, והסריס עשה כאשר צוהו המלך והניחם במדבר והלך לדרכו אל המלך לשרתו כבראשונה, והם הלכו משם למצוא אוכל להחיות נפשם ובאו לעיר אחת שהיתה על שפת הים והוא הלך לבקש אוכל לנפשם ומצא דייגים מוכרים דגים וקנה אחד מהם והביא את הדג הזה לאשתו שתבשל אותו, וכשפתחה אותו הדג מצאה הטבעת בתוכו שחקוק עליו שם המפורש ונתנה את הטבעת הזה לבעלה, ותכף הכיר את הטבעת הזה ושם אותו באצבעו ותכף שב רוחו אליו ודעתו נתישבה עליו ועלה לירושלם וגרש את האשמדאי וישב על כסא מלכותו וישם כתר מלכות בראשו, ואחר כך שלח לקרוא לאביה שהוא מלך בני עמון ואמר לו למה הרגת שתי נפשות בלי רשות ופחד ואמר ח״ו שלא המתים אלא גרשתים למדבר שמם ולא ידעתי מה נעשה בהם, אמר שלמה המלך ע״ה לו, ואם תראה אותם תוכל להגיד אותם? דע שאני המלצר ובתך אשתי ושלח לקראתה ובאה ונשקה ידיו והוא שמח שמחה גדולה והלך לו אל ארצו.

There is a tale of King Solomon, peace be upon him, who used to fly every day to the firmament to hear secrets from the mouths of Azza and Azael, and he had no fear or dread; and all the host on high would kneel and bow down before the Holy One, blessed be He, and praise Him for having set up such a king in Israel, and they would fulfil his every wish, as it is said, Then Solomon sat on the throne of the LORD as king, etc. And he reigned over the upper and the lower beings, and he decreed, and they brought stones and building materials for the Temple. And when he sought the shamir [the stone-cutting creature], he had Asmodeus, the king of the demons, brought with chains of iron and a ring on which the Explicit Name was engraved, and he was held captive by him many days, even after the building of the Temple. And when sin brought it about, he asked him to release him, and he would reveal to him a secret that was a great and awesome matter; and he released him. And he asked him to give him his ring, on which the Explicit Name was engraved, and he trusted him; for it was a cause from the LORD to repay him according to his deeds, because he had transgressed three prohibitions, that he should go three years into exile. And when he took the ring, he threw it into the sea, and a fish came and swallowed it. Then he threw him four hundred parasangs into the land of the nations, and drove him from his kingdom, and all his glory was lost; for he threw him far away, and he went begging at doors, saying, ‘I, Solomon, was king in Jerusalem’; and they would laugh at his words and say, ‘Would such a king beg at doors?’ And he remained in this distress three years, because he had transgressed three commandments of the Torah: He shall not multiply wives for himself, and He shall not multiply horses for himself, and silver and gold he shall not greatly multiply for himself; and he stumbled in all of them. And at the end of this time of three years the Holy One, blessed be He, wished to have mercy on him for the sake of David His servant, and for the sake of the righteous Naamah, daughter of the king of Ammon, so that he would be joined to her and bring her with him to the land of Israel, and the Messiah son of David would come forth from him. The Holy One, blessed be He, brought [him] to the land of Ammon, and he came to the royal city, whose name was Mashkemam, and he was standing in the street of the city of Mashkemam. And the king's steward, the chief of the cooks, who prepared and cooked the king's food, came to buy what he needed for his work, and found Solomon standing there, and pressed him into service to carry what he had bought. And they brought him to the kitchen, and he saw what he was doing; and Solomon said that he would stay with him and serve him, and wanted nothing but food alone; and he agreed, and he stayed with him and served him and helped him. After some days he said to him that he would cook dishes for the king in his own manner, as he was a great master of such dishes; and the steward agreed. And he (Solomon) made and cooked the king's delicacies; and when the king ate those dainties that the steward brought, and tasted those dishes, the king asked the steward, ‘Who cooked these dishes? Until now you have never brought me the like of them.’ And he told him all that had happened, that that man had cooked them; and he commanded his servants to call him, and he came before the king, and he asked him, ‘Do you want to be my steward?’ And he said, ‘Yes.’ And he sent the steward away from his presence and put him in his place, to cook all his food for him. And it came to pass after these things that the daughter of the king of Ammon, whose name was Naamah, saw him, and she said to her mother that she wished to take this man, the steward, as her husband. And her mother rebuked her and said to her, ‘In your father's kingdom there are many honoured nobles; take whichever of them is good in your eyes.’ And she said, ‘I want no one but this steward.’ And she urged her greatly, but it did no good, for she said, ‘Whatever happens, I want no other man but this one’; until her mother was forced to reveal the matter to her husband the king, that his daughter's wish was to take the steward as her husband. And when he heard this thing he was very angry and wished to kill them both; but it was not the will of the Holy One, blessed be He, and a miracle was done for them: the king's compassion was stirred for them and he did not want to shed innocent blood. And he called one of his servants and commanded him to take them to a desolate wilderness, so that they would die there of themselves. And the eunuch did as the king had commanded him, and left them in the wilderness, and went his way to the king to serve him as before. And they went from there to find food to keep themselves alive, and came to a city that was on the seashore; and he went to look for food for them, and found fishermen selling fish, and bought one of them, and brought this fish to his wife to cook it. And when she opened that fish she found the ring inside it, on which the Explicit Name was engraved, and she gave this ring to her husband. And at once he recognised this ring and put it on his finger, and at once his spirit returned to him and his mind was settled; and he went up to Jerusalem and drove out Asmodeus, and sat on the throne of his kingdom and set the royal crown on his head. And afterwards he sent to summon her father, who was the king of the Ammonites, and said to him, ‘Why did you kill two souls without authority?’ And he was afraid, and said, ‘God forbid! I did not put them to death; I only drove them out into a desolate wilderness, and I do not know what became of them.’ King Solomon, peace be upon him, said to him, ‘And if you see them, could you point them out? Know that I am the steward, and your daughter is my wife.’ And he sent for her, and she came and kissed his hands; and he rejoiced greatly, and went off to his own land.