Babylonian Talmud, Gittin

(קהלת ב, ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות בני האדם אלו בריכות ומרחצאות שדה ושדות הכא תרגימו שידה ושידתין במערבא אמרי שידתא

“I made myself male and female singers, and the delights of humankind, shiddah and shiddot” (Ecclesiastes 2:8). “Male and female singers”: these are kinds of music. “And the delights of humankind”: these are pools and bathhouses. “Shiddah and shiddot”: here they render it shida and shidatin [a demon and demonesses]; in the West they say shiddeta.

אמר רבי יוחנן שלש מאות מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא

Rabbi Yohanan said: There were three hundred kinds of shedim [demons] in Shihin, but the shida itself, I do not know what it is.

אמר מר הכא תרגימו שידא ושידתין שידה ושידתין למאי איבעי ליה דכתיב (מלכים א ו, ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו' אמר להו לרבנן היכי אעביד אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד

The Master said: “Here they render it shida and shidatin.” What did he need a demon and demonesses for? As it is written: “And the house, when it was being built, was built of whole stone from the quarry, etc.” (1 Kings 6:7). He said to the Rabbis: How shall I do [it]? They said to him: There is the shamir [a stone-cutting creature] that Moses brought for the stones of the ephod.

אמר להו היכא אישתכח אמרו ליה אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע

He said to them: Where is it to be found? They said to him: Bring a demon and demonesses and press them against each other; perhaps they know and will reveal [it] to you. He brought a demon and demonesses and pressed them against each other. They said: We do not know; perhaps Ashmedai, king of the demons, knows.

אמר להו היכא איתיה אמרי ליה איתיה בטורא פלן כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה בגושפנקיה וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל

He said to them: Where is he? They said to him: He is on such-and-such a mountain. He has dug himself a pit and filled it with water, and covered it with a rock and sealed it with his seal. And every day he goes up to heaven and studies in the academy of heaven, and comes down to earth and studies in the academy of earth, and comes and inspects his seal, and uncovers it and drinks, and covers it and seals it, and goes.

שדריה לבניהו בן יהוידע יהב ליה שושילתא דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא אזל כרא בירא מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא וכרא בירא מעילאי ושפכינהו לחמרא וטמינהו סליק יתיב באילנא

He sent Benaiah son of Jehoiada. He gave him a chain on which the Name was engraved, and a ring on which the Name was engraved, and tufts of wool, and skins of wine. He went [and] dug a pit below and drained off the water, and stopped [the holes] with the tufts of wool; and he dug a pit above and poured in the wine, and filled [them] in. He went up [and] sat in a tree.

כי אתא סייריה לגושפנקא גלייה אשכחיה חמרא אמר כתיב (משלי כ, א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם וכתיב (הושע ד, יא) זנות ויין ותירוש יקח לב לא אישתי כי צחי לא סגיא ליה אישתי רוה וגנא

When he came, he inspected the seal, uncovered it, [and] found it wine. He said: It is written: “Wine is a mocker, strong drink is rowdy, and whoever strays by it will not be wise” (Proverbs 20:1); and it is written: “Harlotry and wine and new wine take away the heart” (Hosea 4:11). He did not drink. When he grew thirsty, he could not hold out; he drank, became drunk, and slept.

נחית אתא שדא ביה שושילתא סתמיה כי אתער הוה קא מיפרזל א"ל שמא דמרך עלך שמא דמרך עלך

He came down, came, threw the chain on him, [and] locked it. When he woke, he was struggling. He said to him: The Name of your Master is upon you! The Name of your Master is upon you!

כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה מטא לביתא שדייה מטא גבי כובא דההיא ארמלתא נפקא

As he was leading him along, he came to a palm tree, rubbed against it, [and] knocked it down. He came to a house [and] knocked it down. He came to the hut of a certain widow. She came out

איחננא ליה כפא לקומתיה מיניה איתבר ביה גרמא אמר היינו דכתיב (משלי כה, טו) ולשון רכה תשבר גרם

[and] pleaded with him. He bent his body away from it, [and] a bone in him broke. He said: This is what is written: “And a soft tongue breaks a bone” (Proverbs 25:15).

חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא רויא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא חדוותא דהוו קמחדי לה בכה שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני אחיך חזא ההוא קסמא דהוה קסים אחיך

He saw a blind man who was straying from the road, [and] set him on his way. He saw a drunkard who was straying from the road, [and] set him on his way. He saw a wedding celebration at which they were rejoicing, [and] wept. He heard a certain man saying to a shoemaker: Make me shoes for seven years; he laughed. He saw a certain diviner divining; he laughed.

כי מטא להתם לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי יומא קמא אמר להו אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה א"ל אנסיה מישתיא שקל לבינתא אותיב אחברתה אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי אמר לכו הדור אשקיוה

When he arrived there, they did not bring him in to Solomon for three days. On the first day he said to them: Why does the king not ask for me [to come] before him? They said to him: Drinking has overcome him. He took a brick [and] set it on top of another. They came [and] told Solomon. He said to them: This is what he was saying to you: Go back [and] give him drink.

למחר אמר להו ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה אמרו ליה אנסיה מיכלא שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי אמר לכו נגידו מיניה מיכליה

The next day he said to them: And why does the king not ask for me [to come] before him? They said to him: Eating has overcome him. He took the brick off the other [and] set it on the ground. They came [and] told Solomon. He said to them: This is what he was saying to you: Withhold his food from him.

[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה א"ל מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי

[At the end of] three days he went in before him. He took a reed, measured four cubits, and threw [it] down before him. He said to him: Now look, when that man dies he has nothing in this world but four cubits. Now you have conquered the whole world, and you were not satisfied until you had conquered me as well?

א"ל לא קא בעינא מינך מידי בעינא דאיבנייה לבית המקדש וקא מיבעי לי שמירא א"ל לדידי לא מסיר לי לשרא דימא מסיר ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה

He said to him: I do not want anything from you. I want to build the Temple, and I need the shamir. He said to him: It was not entrusted to me; it was entrusted to the Prince of the Sea, and he gives it only to the wild cock, whom he trusts on its oath.

ומאי עבד ביה ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב והיינו דמתרגמינן נגר טורא

And what does it do with it? It takes it to mountains where there is no habitation and sets it on the crag of the mountain, and the mountain splits; and it gathers and brings seeds of trees and throws [them] there, and it becomes inhabited. And this is why we render [it] naggar tura [mountain-carpenter].

בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי כי אתא בעי למיעל ולא מצי אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה רמא ביה קלא שדייה שקליה אזל חנק נפשיה אשבועתיה

They searched out the nest of a wild cock that had young, and covered its nest with white glass. When it came, it wanted to go in and could not. It went [and] brought the shamir and set it on [the glass]. He shouted at it; it dropped it; he took it. It went [and] strangled itself because of its oath.

אמר ליה בניהו מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה אמר ליה מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי

Benaiah said to him: What is the reason that, when you saw that blind man who was straying from the road, you set him on his way? He said to him: They proclaim of him in heaven that he is a completely righteous man, and whoever gives him ease merits the world to come.

ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה א"ל מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא

And what is the reason that, when you saw that drunkard who was straying from the road, you set him on his way? He said to him: They proclaim of him in heaven that he is a completely wicked man, and I gave him ease so that he would use up [his] world.

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית אמר ליה בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין

What is the reason that, when you saw that wedding celebration, you wept? He said to him: The husband is going to die within thirty days, and she will have to wait thirteen years for a levir who is a minor.

מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת אמר ליה ההוא שבעה יומי לית ליה מסאני לשב שנין בעי

What is the reason that, when you heard that man who said to the shoemaker, Make me shoes for seven years, you laughed? He said to him: That one has not got seven days, and he wants shoes for seven years!

מ"ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת אמר ליה דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה

What is the reason that, when you saw that diviner divining, you laughed? He said to him: Because he was sitting on a royal treasure; let him divine what is beneath him!

תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש יומא חד הוה קאי לחודיה אמר ליה כתיב (במדבר כד, ח) כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים מאי רבותייכו מינן

He kept him with him until he had built the Temple. One day he was standing alone [with him]. He said to him: It is written: “He has as it were the soaring strength of a wild ox” (Numbers 24:8), and we say: “soaring strength”: these are the ministering angels; “wild ox”: these are the shedim. What is your superiority over us?

א"ל שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך ואחוי לך רבותאי שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה בלעיה אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש

He said to him: Take the chain off me and give me your ring, and I will show you my superiority. He took the chain off him and gave him his ring. He swallowed it, set one of his wings in heaven and one of his wings on earth, [and] flung him four hundred parasangs. About that hour Solomon said: “What profit has a man in all his toil that he toils under the sun?” (Ecclesiastes 1:3).

(קהלת ב, י) וזה היה חלקי מכל עמלי מאי וזה רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר (קהלת א, יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי

“And this was my portion from all my toil” (Ecclesiastes 2:10). What is “this”? Rav and Shmuel: one said: his staff; and one said: his cloak. He went around from door to door; wherever he came he said: “I, Kohelet, was king over Israel in Jerusalem” (Ecclesiastes 1:12). When he came to the Sanhedrin, the Rabbis said: Now, a madman does not stick to one thing. What is this?

אמרו ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בידקו בכרעיה שלחו להו במוקי קאתי

They said to Benaiah: Does the king ask for you [to come] to him? He said to them: No. They sent to the queens: Does the king come to you? They sent [back] to them: Yes, he comes. They sent to them: Examine his feet. They sent to them: He comes in socks.

וקא תבע להו בנידותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם כי עייל חזייה פרח

And he demands them during their menstrual impurity, and he demands also Bathsheba his mother. They brought Solomon and gave him a ring and a chain on which the Name was engraved. When he went in, he saw him [and] flew off.

ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות

And even so he was in dread of him, and this is what is written: “Behold, the bed of Solomon: sixty mighty men around it, of the mighty men of Israel, all of them gripping swords, trained in war, each man with his sword on his thigh, because of dread in the nights” (Song of Songs 3:7).

רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך

Rav and Shmuel: one said: king and commoner; and one said: king and commoner and king.